"סבתא, תוכלי לגלות לי את הסוד – איך את וסבא החזקתם מעמד נשואים 70 שנה?"
סבתא צחקה, התבוננה עליי ופלטה שתי מילים, "לומדים לוותר".
הקשיתי עליה, "מה זה בעצם אומר עליכם ש-70 שנה רק מוותרים?"
מאת: אפרת אלחדד
סבתא צחקה שוב ואמרה, "היום אף אחד לא מוותר… את יודעת כמה ויתרתי".
אני לא מבינה איך פעם החזיקו כל כך הרבה זמן מעמד, והיום תיק תק מתגרשים… כמעט כל זוג
שלישי! ולחשוב שרובם התחתנו מאהבה… השיחה שלי עם סבתא הייתה שיחה שחזרה על עצמה
הרבה פעמים. כל פעם שדיברנו על זוגיות, גירושים, אהבה, חתונה של מישהו במשפחה, שאלתי את
סבתא את השאלה הזו, וכל פעם גם קיבלתי את התשובה הזו.
ות'אמת, קשה לי עם התשובה הזו, לוותר? לוותר על מי? לוותר על מה? לוותר על עצמי? לוותר על
הערכים והרצונות שלי? בשביל מה? כאישה קצת קשה לי לשמוע על המונח "לוותר" כי אנחנו,
הנשים, כבר לא בדור של פעם, כשהיינו בבית וגידלנו ילדים, וויתרנו על עצמנו ועל הרצונות שלנו
בשביל הבעלים, בזמן שהם היו עסוקים בפרנסת הבית, לרוב בעבודה פיזית ושוחקת, וכשהם היו
מגיעים הביתה בסוף כל יום, ארוחה חמה הייתה מוגשת על השולחן ודואגים לכל מחסורם ואף
סופגים את הקיטורים מהעבודה הקשה וכו'.
היום זה השתנה, היום שני בני הזוג יוצאים לעבוד ולפרנס, שניהם חוזרים הביתה באותן שעות פחות
או יותר, לשניהם יש ילדים משותפים שצריך לגדל, על שניהם מתחלק הנטל של פרנסת הבית וגידול
ילדים. אז בסוף כל יום לבוא ולהגיד "צריך לוותר"? על מה ? על מי? החיים לימדו אותנו שאפשר
להיות מאוד עצמאיים. אף אחד לא באמת צריך מישהו לידו בשביל פרנסה או כדי לעזור בגידול
הילדים ("שישלם מזונות וייתן לי לחיות"). אני מאוד יכולה להבין אנשים שמחליטים שאין להם כוח
לבוא בסוף יום עבודה ולרצות "לוותר" בשביל מישהו שלעולם לא "מוותר" למענם… אז כבר עדיף להן
לחיות לבד, לעשות מה שבא להן, לקבל החלטות לבד ולהרגיש את החופש, שלא תמיד הן מקבלות
אז את המילה "לוותר" אני לא אוהבת… ולא חושבת שהיא מתאימה. אז איך בכל זאת מסבירים
לדעתי המילה הנכונה ביותר היא "להתמודד" – התמודדות עם קשיים, התמודדויות עם סיטואציות
מורכבות, התמודדות עם משהו שמצריך ממני חשיבה אחרת, התנהגות אחרת.
היום נורא קל לנו לברוח מהתמודדויות, החל מהדברים הקטנים ביותר עד הדברים הגדולים
והמהותיים. לפעמים אנחנו בורחים מהתמודדות לדברים שהם בהחלט נעימים: לראות טלוויזיה,
לשמוע מוזיקה, לטיסה לחו"ל, נסיעה לחופשה, והופ – חושבים שהבעיות ייפתרו מעצמן, העיקר לא
להתמודד איתן. נכון, לפעמים הבעיות יכולות להיעלם, כי הן לא היו מהותיות באמת, אך כשמדובר
בבעיות מהותיות ה"חוסר התמודדות" רק מעצים את הבעיה והופך אותה להרבה יותר מסובכת.
אם מדובר בקושי שאפשר לברוח ממנו ולא להתמודד איתו, אז בוחרים לא להתמודד איתו – קשה לנו
עם הניקיון של הבית- נביא מנקה! מכונת הכביסה עושה בעיות – לא מתמודדים ומתקנים – פשוט
מחדשים! קשה לילד שלנו בבית הספר – מעבירים (לבית ספר אחר/ כיתה אחרת), קשה לנו בעבודה
– עוזבים. קשה לנו בזוגיות – נפרדים…
אז לכל הסיבות שציינתי יש הסבר ולפעמים הגיוני. אנחנו מחפשים את התירוצים המוצדקים שיאשרו
שהמהלך שעשינו ראוי, ואף נוכל להתגאות בזה מסביב ולהצדיק את עצמנו בפני החברה.
אבל בואו נשאל את עצמנו מתי לאחרונה התמודדנו?
יכול להיות שכן התמודדנו, אך כמה פעמים התמודדנו עם דבר בזמן שהייתה לנו בחירה קלה לברוח
אל מקום שבו לא צריך להתמודד? ואסביר זאת: כשיש מחלה קשה שמגיעה לאדם, אין לו ברירות
הוא חייב להתמודד! כשמוות פתאומי מפתיע במשפחה ואדם קרוב נפטר, אין לנו ברירה – חייבים
להתמודד! כשקורה דבר שאין לנו אף ברירה אחרת – אנחנו מחויבים להתמודד! ורובנו עושים את זה
אך כמה פעמים התמודדנו עם משהו כשן שהייתה לנו ברירה גם לא להתמודד? תחשבו על אדם
שיגידו לו אין לך ברירה, זה הזוגיות שלך, עד המוות, אין אופציה אחרת! ברור שכאשר לא תהיה לו
ברירה, הוא יצטרך להתמודד…
אך כשיש לך ברירה: לחיות ולהתמודד עם בת זוג, גם כשיש קשיים, כי אין מה לעשות, החיים טומנים
בחובם גם קשיים. או שבעצם מי צריך קשיים? אולי עדיף לא להתמודד ולחיות כל תקופה עם מישהי
אחרת בכיף, גם בשביל הגיוון, הרענון, החידוש? ברור שהרבה יבחרו בתשובה השנייה.
באחד הוויכוחים שהיו לחברה טובה עם בן זוגה היא סיפרה לי שהיא רוצה להיפרד: "אני חושבת
"לדעתי אתם לחלוטין מתאימים, אני פשוט חושב שאת צריכה להתמודד" – המילים הללו שאמרתי
לה הדהדו לי חזק ולא נתנו לי מרגוע.
איך בעצם היא יכולה להתמודד? איזה כלים יש לה להתמודד? אם קשה – עוזבים. גדלנו על ביטויים
כמו : "יש עוד מיליון דגים בים…", "הלך נסיך, יבוא המלך" ועוד כל מיני שטויות שהאכילו אותנו, כל
סיפור אגדות הסתיים בחתונה של הנסיך והנסיכה, "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
מישהו חשב על למה הסיפור נעצר בחתונה? למה לא המשיכו לספר לנו מה היה על הנסיך והנסיכה
בשגרת הנישואים, בהתמודדויות היומיומיות? נראה לי רצו שנגלה לבד… זוגיות זה דבר מורכב, ומי
שחושב אחרת מוזמן ליצור איתי קשר. לקחת שני אנשים שונים, למרות שיש ערכים ורצונות
משותפים, ולהכניס אותם לבית אחד למשך כל החיים? איך אפשר להתמודד עם זה? (ראיתם מה
קורה באח הגדול כשמדובר רק בשלושה חודשים).
אז כמובן שיש המון כלים ודרכים להתמודדויות (מוזמנים להוסיף…):
* אחת מהדרכים היא גם לדעת לוותר, לא בכל מחיר ולא בכל מצב.
* דרך התמודדות נפלאה היא שיחה טובה ותקשורת בין אישית, שמהווה מתכון טוב לכל בעיה.
* צריך ללמוד להבין את השני, וכך לדעת את החולשות והחזקות בבן זוג. להעצים את החזקות
* מילת הקסם – מחמאה. היא עושה פלאים. נסו להגיד לבן/ בת זוגכם עכשיו, מיד כשתסיימו לקרוא
את הכתבה, "תודה על שאת/ה איתי, אתה מקסים/ה".
*שבירת שגרה – פרחים לא מביאים רק בט"ו באב ובימי הולדת.
* לארגן ערב זוגי ורומנטי פעם בשבוע, ערב שהוא רק שלכם. אם יש לכם משחק כדורגל שהוא נורא
חשוב ואתם לא מפספסים או סדרת דרמה שאין מצב שמחמיצים פרק – למה להחמיץ זוגיות? זה לא
* תפנימו: שום דבר לא מובן מאליו. זה שיש לכם זוגיות – זכיתם! נסו להיזכר בימים שלא הייתה לכם
זוגיות, כמה השקעתם בדייטים ארורים ובאהבות כושלות ונכזבות. עכשיו כשיש לכם אהבה השקיעו
בה, טפחו אותה, למדו לעבוד ולהתמודד איתה.