אמצע היום. העבירו את הנייד למצב שקט ועצמו עיניים לחמש דקות. שבו, תחשבו על משהו שלא קשור לעבודה. עכשיו פתחו עיניים. סביר שיש לכם לפחות שתי הודעות טקסט, אולי שיחה שלא נענתה, אימייל או שניים ואיזו הודעת דחיפה על הדרך – בטח משהו שקשור לטראמפ או משהו מהפייסבוק.
לא כל כך מזמן, לפני נאמר 20 שנים, הרעיון של ליצור קשר עם עובדים אחרי שאלה סיימו את יום העבודה והלכו הביתה היה בלתי הגיוני בעליל.
היום, אדם שאין לו מכשיר סלולרי (יש כאלה בכלל?) יתקשה למצוא עבודה. ישנם אף מקומות עבודה שעושים את התרגיל הכי גדול, ונותנים לעובד מכשיר טלפון, כאילו זה לטובתו! העבודה מצטרפת אלינו הביתה, העבודה נוסעת אתנו לצימר בצפון, העבודה לפעמים הולכת איתנו בלילה לישון. אז מתי יש לנו זמן לעצמנו? והאם אנחנו באמת צריכים הפוכה מהלחץ היום-יומי?
לחץ הוא לא בהכרח נורא. היסטורית, תחושה של לחץ היא זו ששמרה עלינו מאריות טורפים ועוד סכנות, והיום לחץ עוזר לנו להסתדר בחיים. הבעיה מתחילה כשלחץ הופך מכלי לעיקר. כשאנחנו מרגישים מהלחץ משתלט על המוח שלנו, על הנפש שלנו ועל בריאותנו הכללית. כשלחץ משתלט עלינו, אנחנו חשופים למגוון עצום של מחלות – משפעת ווירוסים שונים ועד מחלות לב. חופשות, טיולים ופעילויות שמפיגות לחץ לא רק גורמות לנו להרגיש שלווים יותר, אלא משפרות את חיינו בכל תחום.
חופש הוא לא עניין גיאוגרפי, הוא עניין מחשבתי. ישראלי יכול להיות בניו יורק ולחשוב על השולחן במשרד וערמת הדפים שמחכה לו. שימו את עצמכם בראש סדר העדיפויות שלכם. עבדו בעבור עצמכם ועל עצמכם. זו הדרך העיקרית להתיר את הקשר הזה עם העולם החיצון. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לדחות את היציאה לחופש עוד שבוע, עוד שבועיים, או "עד שדברים יירגעו בעבודה". באופן כללי, תמיד יהיה משהו שישאיר אותך במקום. בין אם זה לקרוא ספר או בין אם זה ללכת לעשות מסאג' – זו אחריותך לדאוג לעצמך ולקחת את הזמן הזה לטפל בך.