חיים, נולדים ועולמות נבראים בדרך ל… ובהמתנה ל…כשחברתי הוורקוהולית סיפרה לי בהתלהבות על אפליקציה חדשה שתחסוך ממנה את ההמתנה לטייק אווי בבית הקפה האהוב עליה, היא לא הבינה מדוע אני לא שותפה להתלהבות שלה.
מאת: חסיה שירי
"את לא מבינה? האפליקציה תאפשר לי בהינף אצבע להזמין וגם לשלם וכשאגיע לבית הקפה, הקפה הוא זה שיחכה לי לא אני לו, אני הפסטה והוא הרוטב ניסתה להצחיק, הוא יחכה לי חם, ריחני וארוז ליציאה, אה והכי חשוב הוא כבר יהיה מומתק בדיוק כמו שאני אוהבת" כן אמרתי, כפית סוכר חום לא מעורבב, בשחרור מושהה, בדיוק כמו התרופות שלי.
"זה רבע שעה חיסכון של זמן יקר בדרכי לעבודה!" הוסיפה כדי לעורר את התלהבותי שלא שיתפה פעולה. את צודקת אמרתי זה נורא קשה להמתין בתור בבית הקפה כשבדרך כלל
מתנגנת מוזיקה טובה, ריחות קפה ומאפים טריים מציפים את החלל, מה גם שצריך לראות כל מיני אנשים שחלקם בוודאי מאוד לא נחמדים, צריך גם לדבר, להקשיב והכי קשה זה לקרוע את שקיק הסוכר, ממש אירובי, זה אפילו מזכיר קצת את סיזיפוס המסכן, כן אני מאוד מבינה את ההתלהבות שלך אמרתי לחברתי הרווקה, אך לא באמת התכוונתי.
נזכרתי בפגישה הראשונה שלי עם בחור בבית קפה קטן בעיר העתיקה, נכנסתי לקנות מיץ תפוזים טרי ומאז ועד היום (המון המון זמן) הבחור הזה סוחט לי תפוזים.
חשבתי לעצמי מעניין מה היה קורה אילו האפשרות הזו הייתה קיימת אז?!
הנוחות הזו שלכאורה מיטיבה אתנו וקיצורי הדרך שאמנם מקלים על חיינו בסיכומו של דבר מביאים לכך שיוצא שכרנו בהפסדנו .
בעיניים פקוחות אנו מוותרים על החשוב ביותר בחיים, הדרך, הציפיה, התהליך…..והולכים לעולם קר ומנוכר יותר.
אנו שוכחים שהדרך היא החיים!
העיקר שהקפה יהיה מוכן.
