מאמן מחזיקת הגביע יוסי אבוקסיס שידע ימים גדולים כשחקן אבל גם כמאמן, חוגג היום את יום הולדתו ה-50. אחרי שאמש (רביעי) חגגה לו המשפחה הקרובה במסיבת הפתעה שכללה מיני הופעה של 'הפרוייקט של רביבו', בהפועל באר שבע מתפנים קצת היום לחגוג למאמן שלהם שהתחבר מאוד לבירת הנגב. כשהוא נכנס לעשור השישי של חייו, עם הרבה חוויות, עליות ומורדות, מאמן באר שבע יוסי אבוקסיס התפנה כדי לענות על מספר שאלות שמסכמות את התחנות שלו עד היום, באתגר הלא פשוט ללא אלונה ברקת בבירת הנגב.
יוסי, אז איך התחילה האהבה לכדורגל ומתי ידעת שתהיה שחקן כדורגל מקצועני?
"אני אומר לך חד משמעית – אני זוכר את עצמי עם כדור מהיום שאני זוכר את עצמי. תמיד הכל היה סביב הכדורגל, כבר מגיל 4-5. זה התחיל מזה שהלכתי לשחק בהפועל תל אביב בגיל 8.5-9. ביקשתי שיבחנו אותי, זה היה ליד הבית שלי. מאז אני בכדורגל, אבל עוד לפני כן תמיד הייתי עם כדור".
באותה נשימה, מתי הבנת שאתה הולך להיות מאמן כדורגל?
"בשנים שהייתי עם אלי גוטמן, כשהייתי עוזר מאמן לצידו. ככה, ראיתי את כל הדבר הזה. זה זמן שבאמת הבנתי שאני רוצה לאמן כדורגל".
יש איזה אירוע משפחתי משמעותי (אולי לידה, ברית של קרובי משפחה, בר מצוות/בת מצוות) שהחמצת בגלל הכדורגל?
"בטח שיש כזה ועוד לא סתם. החתונה שלי. היא התקיימה ביום גמר גביע המדינה, כששיחקתי עם בית"ר ירושלים נגד הפועל תל אביב. קבעתי את התאריך ליומיים אחרי גמר הגביע, זה היה נראה לי הכי נכון. אבל אז, בהתאחדות לכדורגל החליטו לשנות את מועד הגמר, בגלל בחירות שהיו באותה השנה. נקבע שיום הגמר הוא יום החתונה. לא היה יותר מדי מה לעשות. המשחק היה קשה, והוא עוד נגרר להארכה ופנדלים, הגעתי לחתונה מאוד מאוחר, בסביבות 22:30 בלילה. זה היה משהו שדיברו עליו עליו המון".
מה לדעתך הקושי או האתגר הכי גדול של שחקן בשילוב הקריירה עם חיי משפחה?
"הקושי הוא שהמשפחה צריכה להכיל ולעבד את כל הדברים האלה. המשפחה צריכה לתמוך ולהבין ספורטאים. בימים לא טובים, להבין את מצבי הרוח ודברים מהסוג הזה. זה מאוד קשה למשפחה. מגיע למשפחה שלי כל הכבוד. לאשתי, לבנות שלי. יש כל מיני מצבי רוח ודברים בבית, שצריך לדעת להכיל אותם והם עשו את זה בצורה הטובה ביותר".
מה הרגע הכי שמח שלך בנבחרת, כשחקן או בצוות האימון?
"כשחקן זה כמובן ה-0:5 על אוסטריה. אין פה בכלל ספק. זה היה המשחק הכי גדול שלי בנבחרת ובכלל של נבחרת ישראל לדעתי. זה היה רגע מטורף וכל פעם שאני רואה את המשחק הזה אני מתרגש".
מה הרגע הכי עצוב בקריירה שלך?
"המשחק בין נבחרת ישראל לאוסטריה בלי שום ספק. הגענו למשחק הזה בשיא הריכוז ועשינו הכל כדי לקבל את הכרטיס לפלייאוף. ראינו שחור כשהשופט שרק לעבירה בזמן כזה של המשחק. כשאנדי הרצוג בעט את הכדור בין הרגליים לתוך החומה בתוספת זמן, כשהיינו כל כך קרובים לפלייאוף זה היה אכזרי ועוד מול יציעים מלאים. זאת הייתה בעיטה חלשה שהצליחה למצוא את הדרך שלה בתוך החומה. עד היום אני לא יכול לשכוח את הרגע הזה וכל מה שקרה לאחר מכן".
על איזה רגע אתה הכי מצטער בקריירה שלך כמאמן?
"אני חושב שהטעות הגדולה ביותר הייתה כשהגעתי לאמן את הפועל תל אביב. באותה התקופה הייתי גם עוזר מאמן בנבחרת ישראל. לדעתי, זה משהו שלא הייתי צריך לעשות אותו כי התחלקתי לשניים במקום להתרכז במקום אחד בלבד. כשאתה מאמן את הפועל תל אביב, לא קל להיות עוזר מאמן בנבחרת ישראל והפוך. במצב כזה אתה מאבד את הקבוצה שלך והייתי צריך להיות כל כולי במקום אחד".
איפה החוויה שלך הייתה יותר גדולה? כמאמן או כשחקן?
"הרבה יותר כיף לשחק. תמיד אמרתי את זה לשחקנים. כל עוד הם יכולים לשחק שיתנו הכול. לשחק זה משהו שהוא הרבה יותר כיף לנהל. כמאמן, אתה צריך לנהל 25 שחקנים. כל אחד עם מצבי הרוח שלו. כל אחד רוצה לשחק. תמיד יש כאלה שלא יאהבו את ההחלטות. כשחקן? אתה נותן את המקסימום שלך. הצלחת? הצלחת. לא הצלחת? אתה הולך עם זה קדימה. כמאמן? זה סוחב אותך, זה גורר אותך, זה משהו שהוא הרבה יותר קשה".
את אסי רחמים לא הכרת רק עכשיו, אלא לפני הרבה זמן. מה אתה זוכר מאסי רחמים כשוער, ומה אתה חושב שהוא זוכר ממך?
"את אסי אני מכיר עוד מנבחרת הנערים של ישראל, בגיל 15.5. אני זוכר שהוא היה השוער. אנחנו מכירים מאז, זה כבר מעל 30 שנה".
איפה חשבת שתהיה בגיל 50? ענית על הציפיות שלך?
"אני חושב שכן, אבל תמיד יש רצון לעוד ועוד. אני לא מסתפק. אני תמיד רוצה לעשות עוד עם הקבוצות שלי. אבל בסך הכל? אני דיי מרוצה, כן".
קרדיט תמונה: הפועל 'מחסני השוק' באר שבע