כולנו עם רווית

זאת רווית (שם בדוי). ילדה בת 9 מנתיבות. תקופה שאנו מלווים את אמה במאבקים קשים מנשוא מול מערכת בירוקרטית אטומה.

בגלל סיבות אישיות וטראגיות, ובעצת אנשי מקצוע (!) רווית נאלצת ללמוד מחוץ לנתיבות, בבית ספר במועצת שדות נגב.

לפני כשנה וחצי גילו לה גידול בברך, שעל כל המצב הלא פשוט שהיא שרויה בו מבחינה משפחתית, זה לבטח לא תרם. הגידול הנוראי מצריך אותה להיות עם גבס מלא ברגל, שבעצם מאלץ אותה להשתמש בכסא גלגלים.

ולמה זה עניין הציבור?

כאשר הילדה עם גבס ומשתמשת בכסא גלגלים לתקופות ממושכות היא לא הולכת לבית הספר!!!
לא כי היא מתביישת – היא ילדה חזקה. אלא הסיבה היחידה היא כי ההסעה היא באוטובוס ואיך לעזאזל היא תעלה עם כסא גלגלים לאוטובוס?

פנינו לרשויות שדות נגב ונתיבות. שתיהן מסתמכות על חוזר מנכ"ל של משרד החינוך שאומר שהורים ששלחו את הילדה שלהם ללמוד מחוץ לעיר צריכים לדאוג לה להסעה.
פנינו גם למשרד החינוך, הם בגדול לא מבינים את הבעיה, ומישהי אחת שם הבינה אך גם הפנתה אותנו לחוזר מנכ"ל.

קשה להבין איך משרד החינוך נח על זרי הדפנה כאשר ילדה בת 9, שסובלת מגידול בברך ורק רוצה ללכת לבית הספר – נשארת בבית.
על טיולים היא וויתרה, על פעילויות בהפסקות וויתרה, על להיות חלק מקהילה, מחברויות – וויתרה.
היא רק רוצה ללכת לבית הספר.
ועוד לא דיברנו על הטיפול הפסיכולוגי שהיא ואחיותיה צריכות, אך לא מקבלות בגלל, תנחשו מה, בירוקרטיה ואטימות של המערכת.

משרד החינוך מתפאר בתכניות גדולות של עלייה בניגשים לחמש יחידות במתמטיקה, אך שוכחים את האנשים האלה שקולם צרוד כבר מרוב זעקות, נפשם עייפה וליבם.. אוי ליבם, כמה שהוא כואב!!!