"אל תשלח ידך אל הנער"

בשבת האחרונה קראנו את אחת הפרשות המרתקות, פרשת "חיי שרה". שיא הפרשה הוא בעקדת יצחק ובניסיון האחרון של הקב"ה את אברהם אבינו. וכך בשיא שיאו של התהליך ושנייה לפני שאברהם אבינו אמור לשחוט את יצחק, פונה אליו מלאך ה' ואומר: "אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב). המשמעות בהקשר המקראי היא: עצור! אל תפגע במי שחשוב ויקר לך! היזהר, אל תעשה את המעשה הנורא שעמדת לעשות. כך מזהיר מלאך ה' את אברהם ובולם אותו, בטרם יקריב את בנו לה'.
הביטוי "שפך את דמו" מתייחס למצב שאדם גרם לחברו חוסר נעימות ובשל כך
גרם לו אודם על פניו. התופעה לאחר מכן היא שמופיע לובן על פניו. משמע היה לו דם על הפנים. ההעלבה, הפגיעה, גרמה לו חוסר נעימות, ובשל כך איבד את צבע הדם, וצבע הלובן שהופיע על פניו משמעו שהוצאת את דמו, משמע רצחת אותו. על זה נאמר "שפך את דמו". אדם כזה אין לו חלק בעולם הבא, אלא אם ירצה את חברו, יבקש מחילה ויביע חרטה. אך מה לגבי רצח אמִתי, שאדם גורם למוות סופי שלא בדרך הטבע ובכוונה תחילה. כיצד ירצה אותו?
השנה החולפת אופיינה במעשי רצח נפשעים, מחרידים וחסרי תכלית. ברגע אחד אדם מפסיק לחברו את תוחלת חייו לדורות. ואילו הרוצח מאבד את חירותו ונמק בכלא. ולא נשכח את הפשעים שחווינו באירוע החטיפה האחרון שהוביל למבצע צוק איתן. לו רק ישכילו ויספרו עד עשר, יבינו שהענישו את עצמם. לעתים כשאדם אינו בקו הבריאות נשמעת האמירה: "הייתי משלם הון להבריא". האם אותו רוצח חשב לרגע לאיזה מחוזות הוא שולח את עצמו? רצח הוא לא רק שפיכת דם, והתורה מגדירה במפורש שאונס של אישה שקול לרצח הנפש. חדשות לבקרים אנו עדים לכותרות של רצח ושל אונס כחלק מתחזית מזג האוויר. מזכיר את סדום משהו. איש הישר בעיניו יעשה. ונשאלת השאלה: מהיכן לקחו את הביטחון שאותם לא יתפסו, והם אדון לעצמם? המדיה לצערנו לא תמיד טלית שכולה תכלת. הכלי כשלעצמו מדהים, אך לעתים אנו מוצאים שם כותרות ומסרים שלא כך מתחברים "עם סבא ישראל". אולי חוסר תעסוקה ומסרים ממוקדים, אולי צריך לתת יותר שיעורי מוסר – דבר שלצערנו לא קיים. יש שיעורי חברה, אך אולי כדאי ללמוד מתוך כתבים שעוסקים בכבוד הזולת. הרי מי שמבצע אונס או רצח אין בעיניו חשיבות גם לחיי עצמו, הרי זהו משהו פנימי שמבחינתו רצונותיו חשובים יותר מכבוד חבריו.

אנשים העוסקים בקרימינולוגיה מנסים להבין את העובר במוחו של אדם בזמן ביצוע פשע נתעב, מנסים לבדוק את עברו, את סביבת הילדות שלו, את השכלתו ועוד. היום החוקים השתנו: אסור להעיר לנהג שנוהג בצורה מסוכנת, אם אין לי סיגריה, אני בפוטנציאל להינזק, בתי לא תוכל לשבת בגן ללא הטרדה, אני לא אוכל לטייל עם רעייתי בפארק וכולי. לא מזמן שוחחתי עם אלון גל בתכנית הרדיו שלי על נושא האלימות בקרב בני נוער בעקבות תחקיר מעמיק ותכנית טלוויזיה שעשה בנושא וליווה בה נערים שהשתמשו באלימות אל מסדרונות בית המשפט, מוסדות לעבריינים ובתי כלא. רובם לא זכרו את המקרה כיוון שהיו אחוזי טירוף ואדרנלין ובהשפעת אלכוהול וסמים קלים. התוצאות מדברות בעד עצמן, וגל אף הוסיף ואמר שקשה למגר את התופעה ושצריך לנהוג במשנה זהירות, ובמידה שאתה נקלע לסיטואציה של התקהלות של ילדים או של אנשים שמתנהגים בצורה אלימה, אל תתערב כי זה הניצוץ לכאוס ולאלימות קשה יותר. לשאלתי: "איפה הפגנת האזרחות הטובה?" אמר לי גל: "תתקשר מיד למשטרה ותתרחק מהמקום". כמו כן, הוא הנחה בני נוער שנקלעים במקרה לחבורה כזו פשוט להתעלם גם כשמעירים להם או לעבור לצד השני של המדרכה, ובמידה שהאנשים מתקרבים אליהם ומחפשים מגע פשוט לרוץ למקום הומה ופתוח או להיכנס למקום הומה אנשים כמו מרכז קניות או חנות.

המסקנה של גל מאותה כתבה היא ברורה: אין מספיק חינוך, אין מספיק ענישה, יש המון קלות דעת, ואצבע קלה על ההדק. ובשורה תחתונה מי שחושב שהוא "גיבור" משלם מחיר כבד.
עלינו לעשות חשבון נפש ולחפש כיצד לעורר את הסביבה למצוא פתרונות לילדינו ולא רק להצטייד באקדחים או במערכות הגנה. הילד של השכן יכול להיות הילד שלי, הרי אני השכן של השכן. אין ספק שלו היינו יודעים כיצד יראו החיים של אותם אומללים שניזוקו והיינו יודעים מה מצפה להם מאותם בני בליעל, היינו צועקים קודם. על זה אומרים חז"ל שיפה שעה אחת של צעקה מקודם, מאשר אין סוף צעקות ובכיות לאחר מכן. ראשי הערים מוכנים להיכנס לפרויקט "האח הגדול" ולהציב מצלמות משוכללות כדי לקבל מידע אמין וזמין בזמן אמת על כל התרחשות אלימה ברחבי היישוב שלהם.

אנשים שפשעו מצהירים בלב שלם שלו יכלו לתקן ולהחזיר את הגלגל אחורה וכהנה וכהנה, היו עוצרים את עצמם ואת סביבתם, והכול היה יכול להיגמר בצורה אחרת ופחות טרגית. אז למה לא לומדים כלום? מה גורם לאדם לאבד את עצמו לדעת?
החכמה והגדולה האמתיות הן לדעת לעצור את עצמך לפני שאתה מבצע עברה, לחשוב ולו לכמה שניות. ולא מדובר רק באלימות פיזית, אלא גם באלימות מילולית. אין לכם מושג כמה הדברים יכולים להשתנות ולהיראות אחרת. אנו נמצאים בימים שבהם הילדים יוצאים בסופי שבוע למקומות בילוי, ויש להתריע ולנהוג משנה זהירות כי שטות קטנה, מילה לא במקום או ויכוח טיפשי יכולים להיגרר למקומות לא טובים ולגרור משפחות לאבדן ולכאב. כולי תקווה שנדע להשכיל, להבין ולהפנים את ההחלטה הרגעית של "לצאת גבר בעיני החברה" כנזק לדורות.

נחום תמיר, נומרולוג
050-4228818
www.nahumtamir.co.il