אביגיל אוקנין – חביב מנחת קבוצות והורים כותבת לנו שיטות להרגעת הילדים בזמן מבצע "צוק איתן" ובכלל בזמן אזעקה ומצבי לחץ.
– יש להכין את הילדים לפני האזעקה עצמה, בזמן האזעקה אין זמן להסברים.. ההסבר בהתאם לגילו של הילד .. יש להכינם מראש , מה עושים בזמן האזעקה..
ההורה הרועד והמבוהל הוא אנושי, וכיאה לאדם אנושי עליו לומר לילדיו " גם אני נבהל, גם אני פוחד"..אבל, עדיין עלינו לשמש ולהיות עבורו הגורם : המכיל בלי להתמוטט, לתת לו תחושת מוגנות, להיות לו המקום הבטוח והמתפקד.
– תזכרו את הדבר הכי חשוב, ילדים חיים את חייהם דרכנו … אם הם יפרשו את המציאות בצורה של פחד קיצוני, תוהו ובוהו, חרדה מוקצנת , ככה הם יחוו את זה.
אם אנו ההורים נעביר מסר שזה מצב זמני, שהכל בשליטה , שהכל בסדר וזה מצב לא נעים , אבל אנו מתמודדים.. כך יהא!!!
לומר להם משפטים כמו:"יש לנו צבא חזק , וחיילים טובים, והם שומרים עלינו ..", " אלוהים מגן ושומר עלינו מלמעלה", " אנחנו/אני פה איתכם, אנחנו יחד , ביחד נעבור את התקופה הזו"…. כמה שיותר משפטים מחזקים וכמה שיותר קרקע יציבה וכמה שיותר שיגרה…
– ההסברים לילדים לא צריכים להיות מקיפים ומתישים… יש להסביר להם בתאור של עובדות יבשות, ענייניות, לא יותר מידי תאורים.. כי ככל שנסביר יותר ויותר נסתבך עם עצמנו ונבלבל אותם.
מסרים קצרים , הסברים קצרים, ואם הם ירצו לדעת יותר, הם ישאלו.
– צפייה בטלוויזיה , בחדשות , באינטרנט, רצוי לווסת ..
לא להפוך את הבית לסטרילי ולהעלים מהם את המציאות האמיתית ויחד עם זאת לא להושיבם, או לשים בבית 24 שעות ביממה טלוויזיה.
לראות ערוצי ילדים, לשיר איתם , לרקוד איתם, לצייר איתם, לשחק איתם, להכין איתם ארוחות, לבצע איתם מטלות בבית… ובין לבין מידי פעם להתעדכן בחדשות.
– כשהאזעקה מגיעה, אין ספק שזה מבהיל, כי היא מגיעה בפתאומיות בלי התראה לפני, מה שצריך לעשות, זה להרים מיידית , את הילדים, בלי דיבורים, ולומר משפט שהוא מעודד.. למשל:" אנחנו כולנו הולכים ביחד לממ"ד"… או כל משפט מרגיע אחר שהמסר בו "אנחנו יחד"…. כדי שיחושו אחדות… זה יתן להם ביטחון.
– תנו להם מסרים חיוביים , מסרים עם תקווה, משפטים מעודדים…
– היזהרו בשיחות שלכם עם חברים, גם בטלפון, הם שומעים הכל ומרגישים הכל, אם תביעו פחד גדול וחוסר תקווה כך יחושו גם הם.
כיצד תבחינו בין תגובות נורמליות לתגובות פתלוגיות למצבי לחץ ???
– תגובות שפוגעות באופן ניכר בתיפקוד היומיומי של הילד.
– תגובות מתמשכות הקיימות שבועות מספר ואינן משתפרות, או מחריפות.
– סיוטי לילה קשים, קשיי חשיבה וריכוז עקב מחשבות טורדניות, סירוב לצאת מהבית , דיכאון ובכי מתמשכים, כאבים קשים, הפרעות אכילה ,
שימרו על רצף בכל התחומים, עיזרו לו לחלוק רגשות בכל דרך אפשרית, אפשרו לו להביע פחד , בכי מבלי לכעוס ולבקר…
גייסו עבורו דרכים מוכרות לו מהעבר בו הוא התמודד עם פחד… ("האם קרה לך משהו מפחיד בעבר? מה עזר לך להתגבר?"… זה יאפשר לו לזהות את מנגננוני ההגנה שלו עצמו…
לחבק, לחבק לחבק, לנשק, לחייך , להיות אופטימיים, אך עם זאת אנושיים…
והכי חשוב בעיני לזכור – "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת"…
להיזהר במסרים של : " איזה מדינה אנו חיים, כל הזמן מלחמות, כל הזמן פחד, כל הזמן מתח…"… יש לנו ארץ נהדרת ומידי פעם יש לנו גם מצבים ביטחוניים לא פשוטים….
שיהיה לנו טוב אמן ואמן
שחיילנו ישובו בשלום לביתם….