יממה לאחר מתן גזר הדין לארבעה עובדים בבית החולים לבריאות הנפש בבאר-שבע שהתעללו בחוסים, אומרת חושפת הפרשה, חנה בן-שטרית, בראיון ראשון ובלעדי ב"רדיו דרום": "לא הייתי עושה זאת שוב. אני מודיעה לכל מדינת ישראל – לא לדבר! אין שום תמיכה מהמערכת, כלום. אם לא הייתי בן-אדם חזק, הייתי צריכה להתאשפז. קיבלתי קשקושים על הרכב וקללות, יריקות ברחוב מאנשים ואני שתקתי. ימים ולילות לא ישנתי, חקירות ועימותים בבית משפט".
בראיון בתכניתנו "בוקר טוב דרום" עם דוד יוסוב הוסיפה בן-שטרית, כי היא מצרה על העונש הקל לטעמה שנגזר על המורשעים.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אליהו ביתן, לא קיבל את עמדת שירות המבחן, והחליט אתמול לגזור עונשי מאסר בפועל לארבעת המורשעים בפרשה שעבדו במחלקה 15א בבית החולים לבריאות הנפש, מחלקה שמאושפזים בה מטופלים המוגדרים "חולים קשים", הסובלים ממחלות נפש קשות, המתאפיינות במצב פסיכוטי רציף, פעיל וללא הפוגות – אברהם לוסקי (52) עבד ככוח עזר במחלקה והורשע בכך שתקף את החולים מספר פעמים במשך כשנה וחצי וגרם להם לחבלה נפשית. נגזרו עליו שנת מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו; אנטוניו מנואל אפונסו (63) עבד כאח מעשי והורשע בכך שהכה חולים מספר פעמים וגרם להם לחבלה נפשית. נגזר עליו עונש זהה; נינה שקנבסקי (52) שימשה אחות מוסמכת והורשעה בכך שתקפה חולים וגרמה להם לחבלה נפשית. נגזרה עליה חצי שנת מאסר בפועל וחצי שנת מאסר על תנאי למשל 3 שנים מיום שחרורה; יוסי וקנין (38) עבד ככוח עזר והורשע בכך תקף חולים וגרם להם לחבלה נפשית. נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו.
הנאשמים הודו בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון והורשעו בעברה של תקיפת חסר ישע.
בגזר הדין כתב השופט ביתן: "המספר המוערך המצטבר של מעשי התקיפות של הנאשמים את החולים השונים, מגיע לכדי עשרות. הגם שחלק מהמעשים התרחש במקומות מוסתרים יחסית, כמו חדרי המקלחת ו"החדר המרופד", הרי שיש להניח שהיקף כזה של מקרים במרחב המחלקה, שאיננו גדול במיוחד, לא יכול להיעלם מעיני אנשי הצוות האחרים שלא נטלו חלק במעשי התקיפה. צלליות של מעשים כאלה "מטיילות על הקירות" ויש להן נוכחות מורגשת, במיוחד בסביבה טיפולית – רפואית. מעבר לכך, למרות מוגבלותם הקשה של החולים, המדובר בבני אדם, המרגישים כאב ואי נוחות. חלקם מסוגל לספר את הדברים ובחלק מהמקרים נותרים סימנים על הגוף המרמזים על המעשים. העובדה שאירועי התקיפה נמשכו על פני כשנה וחצי באין מפריע וכמעט באין מתריע – למרות שחלק מאנשי צוות המחלקה ידע על כך – מדאיגה ומעציבה והיא מעוררת תהיות גם על מידת הבקרה והפיקוח של הנהלת בית החולים על הנעשה במחלקות הטיפוליות, ועל האווירה המאפשרת מעשים שכאלה ושתיקה שכזו.
הציפיה היא שהאמונים על הנושא בבית החולים ובמשרד הבריאות ישבו על המדוכה, יבחנו את הנושא מכל היבטיו ויעשו את הדרוש למניעת הישנות תופעה חמורה שכזו".
ממשרד הבריאות, האמון על בית החולים, נמסר בתגובה: "משרד הבריאות והנהלת בית החולים רואים מקרים אלו בחומרה, ופועלים למניעת הישנותם. ביוזמת מנהל המרכז והנהלתו, הוחלט מיד לאחר האירוע ומבלי לחכות למיצוי ההליך המשפטי, על העברת דו"ח מזוהה אחת למספר חודשים, של כלל המטפלים והעובדים התומכים במחלקות, בו עליהם לדווח על כל התנהגות בלתי הולמת כלפי המאושפזים אליה נחשפו או שהגיע לידיעתם במהלך עבודתם. כלל המטפלים והעובדים האחרים בבית החולים עברו ריענון של ההנחיות והדגשים הנדרשים לגבי ההתנהגות הנדרשת מול המאושפזים בבית החולים ובמיוחד חסרי הישע, כמו כן הובהר מהו כוח סביר, מתי על המטפלים להפעילו, ובאיזו דרך, ורק כאשר נדרש".
יממה לאחר מתן גזר הדין לארבעה עובדים בבית החולים לבריאות הנפש בבאר-שבע שהתעללו בחוסים, אומרת חושפת הפרשה, חנה בן-שטרית, בראיון ראשון ובלעדי ב"רדיו דרום": "לא הייתי עושה זאת שוב. אני מודיעה לכל מדינת ישראל – לא לדבר! אין שום תמיכה מהמערכת, כלום. אם לא הייתי בן-אדם חזק, הייתי צריכה להתאשפז. קיבלתי קשקושים על הרכב וקללות, יריקות ברחוב מאנשים ואני שתקתי. ימים ולילות לא ישנתי, חקירות ועימותים בבית משפט".
בראיון בתכניתנו "בוקר טוב דרום" עם דוד יוסוב הוסיפה בן-שטרית, כי היא מצרה על העונש הקל לטעמה שנגזר על המורשעים.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אליהו ביתן, לא קיבל את עמדת שירות המבחן, והחליט אתמול לגזור עונשי מאסר בפועל לארבעת המורשעים בפרשה שעבדו במחלקה 15א בבית החולים לבריאות הנפש, מחלקה שמאושפזים בה מטופלים המוגדרים "חולים קשים", הסובלים ממחלות נפש קשות, המתאפיינות במצב פסיכוטי רציף, פעיל וללא הפוגות – אברהם לוסקי (52) עבד ככוח עזר במחלקה והורשע בכך שתקף את החולים מספר פעמים במשך כשנה וחצי וגרם להם לחבלה נפשית. נגזרו עליו שנת מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו; אנטוניו מנואל אפונסו (63) עבד כאח מעשי והורשע בכך שהכה חולים מספר פעמים וגרם להם לחבלה נפשית. נגזר עליו עונש זהה; נינה שקנבסקי (52) שימשה אחות מוסמכת והורשעה בכך שתקפה חולים וגרמה להם לחבלה נפשית. נגזרה עליה חצי שנת מאסר בפועל וחצי שנת מאסר על תנאי למשל 3 שנים מיום שחרורה; יוסי וקנין (38) עבד ככוח עזר והורשע בכך תקף חולים וגרם להם לחבלה נפשית. נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו.
הנאשמים הודו בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון והורשעו בעברה של תקיפת חסר ישע.
בגזר הדין כתב השופט ביתן: "המספר המוערך המצטבר של מעשי התקיפות של הנאשמים את החולים השונים, מגיע לכדי עשרות. הגם שחלק מהמעשים התרחש במקומות מוסתרים יחסית, כמו חדרי המקלחת ו"החדר המרופד", הרי שיש להניח שהיקף כזה של מקרים במרחב המחלקה, שאיננו גדול במיוחד, לא יכול להיעלם מעיני אנשי הצוות האחרים שלא נטלו חלק במעשי התקיפה. צלליות של מעשים כאלה "מטיילות על הקירות" ויש להן נוכחות מורגשת, במיוחד בסביבה טיפולית – רפואית. מעבר לכך, למרות מוגבלותם הקשה של החולים, המדובר בבני אדם, המרגישים כאב ואי נוחות. חלקם מסוגל לספר את הדברים ובחלק מהמקרים נותרים סימנים על הגוף המרמזים על המעשים. העובדה שאירועי התקיפה נמשכו על פני כשנה וחצי באין מפריע וכמעט באין מתריע – למרות שחלק מאנשי צוות המחלקה ידע על כך – מדאיגה ומעציבה והיא מעוררת תהיות גם על מידת הבקרה והפיקוח של הנהלת בית החולים על הנעשה במחלקות הטיפוליות, ועל האווירה המאפשרת מעשים שכאלה ושתיקה שכזו.
הציפיה היא שהאמונים על הנושא בבית החולים ובמשרד הבריאות ישבו על המדוכה, יבחנו את הנושא מכל היבטיו ויעשו את הדרוש למניעת הישנות תופעה חמורה שכזו".
ממשרד הבריאות, האמון על בית החולים, נמסר בתגובה: "משרד הבריאות והנהלת בית החולים רואים מקרים אלו בחומרה, ופועלים למניעת הישנותם. ביוזמת מנהל המרכז והנהלתו, הוחלט מיד לאחר האירוע ומבלי לחכות למיצוי ההליך המשפטי, על העברת דו"ח מזוהה אחת למספר חודשים, של כלל המטפלים והעובדים התומכים במחלקות, בו עליהם לדווח על כל התנהגות בלתי הולמת כלפי המאושפזים אליה נחשפו או שהגיע לידיעתם במהלך עבודתם. כלל המטפלים והעובדים האחרים בבית החולים עברו ריענון של ההנחיות והדגשים הנדרשים לגבי ההתנהגות הנדרשת מול המאושפזים בבית החולים ובמיוחד חסרי הישע, כמו כן הובהר מהו כוח סביר, מתי על המטפלים להפעילו, ובאיזו דרך, ורק כאשר נדרש".
לחצו להאזין לראיון עם חנה בן-שטרית ועם עו"ד רננה לוי, התובעת בתיק מטעם פרקליטות מחוז דרום.