מכירים את המשפט "תשאל אותו עליי, והוא כבר יספר לך עם מי יש לך עסק"? "אני לא מעיד על עצמי, אבל אתה לא תתאכזב. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל משהו אני חייב לומר על עצמי. ואתה יודע מה?" הוא ממשיך, "הלוואי שהרבה היו עושים מה שאני עושה, הוא (הבורא) בשמים כבר יודע ועדיף לא לדבר".
זו סיטואציה מוכרת כמעט בכל מצב של נותן שרות או במפגש בין מכירים מצד שלישי וכו'. אנו בימים של ספירת העומר ומתאבלים על מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא שלא נהגו כבוד האחד בשני. אנו גם קוראים ולומדים מוסרי השכל מפרקי אבות.
אדם מטבעו נוח לו עם עצמו, עם מעשיו, ולעתים הפרגון האישי לעצמנו מוביל אותנו לחוסר שליטה באמת.
ולמה? היות שנוח לי כמו שאני, עם עצמי, עם הסביבה, גם אם הדבר לא כל כך מסתדר ברדיוס הקרוב. ומכאן הפגישה עם הסביבה לעתים היא בלתי נמנעת. אז מה באמת נכון? הנוחיות שלי, שהיא לגיטימית עד גבול הפגיעה בזולת או ההתחשבות בסביבה וניסיון ההשתלבות שלי כדי להשתלב בפאזל גם נגד הנוחיות שלי?
האדם בדרך הטבע חייב לדאוג לעצמו ובלבד שלא ייפגע חברו ובכל מחיר. ישנם שלא מוכנים להשלים עם עובדה זו, ולעתים הנזק הוא בלתי הפיך. והסתירה הנלווית היא שלא מעט מאתנו אף משלבים את השמים – הוא יעיד, הוא ישפוט, יש אלוקים בשמים וכו', כלומר מסירת דין לשמים.
אז האמת היא שאלה הם משפטים אסורים ביהדות, היות שכשאדם אומר "ה' ישפוט", הוא מקטרג על עצמו היות שתחילה פותחים את התיק שלו. שהרי המעשים שלנו חייבים להיות רצויים כאן בינינו והן ביד ההשגחה של הבורא.
אז מה באמת עושים ? סבי דוד עליו השלום, שהיה גדול בתורה, חזר תמיד על המשפט "מאה אוהבים ולא שונא אחד". לקח לי זמן להבין את הפשט, אבל ללא ספק הוא ברור. אהובים הם אהובים, ושונא אחד, אפילו מתוך מאה, יחפש כל הזמן רק לפגוע ולהזיק לך.
סיפר לי חבר שאמו אמרה לו שבכל סיטואציה הוא יחשוב שמי שעומד מולו הוא אביו, אמו, אחותו או אחיו, וכך הנגיעה האישית שלו תתפוגג.
חז"ל יודעים לומר שאדם נשאל לאחר 120 שנה "האם המלכת את חברך?", כלומר האם עשית ממנו מלך? חסת על כבודו? ומכאן כשיעשה זאת, וימצא חן בעיני חברו, לא תהיה סיבה שלא ימצא חן בעיני ה', והמשפט "ומצא חן בעיני אלוקים ואדם" יקבל תוקף. הבורא רוצה אחדות, פרגון, נתינה.
"מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחיקוך" – המעשים שלנו הם המדד לאיך אנחנו נראים בעיני הבורא. ועוד, ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים עמו, "ואמרו חז"ל סייג לחכמה שתיקה וחיים ומוות ביד הלשון". והוסיף הלל הזקן ואמר "ואהבת לרעך כמוך" ומה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה כולה. כלומר אנו השדרים וגם הרפלקטור של עצמנו. שהרי אם הזקתי למישהו, הזמנתי פורענות מכיוון אחר. גם אם איני מוצא קשר ישיר. ואם ההפך, אגלה שאויב אחר שלי הפך להיות אוהב, גם ללא קשר עם הפעולה החיובית שעשיתי.
מכאן נראה שישנו קשר בין שני העולמות, העולם הרוחני העליון והעולם הגשמי שלנו התחתון. שהרי אנו מורכבים משניהם: גוף גשמי ונשמה רוחנית.
שלכם,
נחום תמיר נומרולוג
050-4228818
www.nahumtamir.co.il