מי שמרבה לפסול אחרים על מום מסוים (ללא הצדקה) כנראה סובל ממום זה בעצמו. התלמוד מדבר על אנשים הנוהגים לפסול אחרים ולמצוא בהם פגמים, כגון שהם ממזרים ועבדים. על אנשים אלה אומר התלמוד: "וכל הפוסל פסול [..] ואמר שמואל: במומו פוסל" (קידושין ע א). כלומר אדם החושש שיאשימו אותו בפגם כלשהו נוטה להאשים אחרים בפגם זה – תהליך המוכר בפסיכולוגיה בשם השלכה או הביטוי "על ראש הגנב בוער הכובע".
על יסוד זה כתב הרמב"ם: הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרין חוששין לו שהוא ממזר הוא, ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל.
אנו חיים בעולם מלא בתקשורת מכל הכוונים, המון ערוצי טלוויזיה, עיתונים, מגזינים וכמובן האינטרנט שמגיע עד לכף היד שלנו ללא שום מאמץ. אנו חשופים לרכילות רבה, זולה וצהובה, הפוסלת במומם של אנשים בצורה מביישת. והיום התעוררה תופעה חדשה הנקראת שיימינג, הבאה להשמיץ אדם בלי יכולת מינימלית להתגונן. האם אותו אדם שכותב את הכתבות הללו בדק את עצמו ואיך הוא מתנהג? והאם המום קיים אצלו? (בעיקר אלו שמחפשים להוציא מהארון אנשים, האם בדקו הם את עצמם קודם ואף פרסמו זאת?)
כאשר אנו רואים את המילה "בעיה" היא מסמלת לנו קושי שבטוח קיים אצל אחר ולא אצלנו, הלוא אנחנו מושלמים. אמר הלל הזקן: "ואהבת לרעך כמוך ומה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הדבר צריך לבוא לידי ביטוי גם בגילויי מילים או באי פסילת אדם אחר בצורה כזו או אחרת. חובה לקבל אנשים כמו שהם, שכן כשם שפרצופיהם שונים (פלא הבריאה) כך דעותיהם שונות, וצריך לדעת לקבל זאת באהבה.
הגמרא במסכת קידושין מספרת על שליח ציבור שכשקרא את ההפטרה על בגידת ירושלים בבורא העולם בספר יחזקאל סלסל בקולו בהדגשת התועבות שעשתה ירושלים. ענה לו רבי אליעזר: "עד שאתה בודק בתועבות ירושלים, בדוק את הגנטיקה שלך". והתגלה שאותו אחד ממזר. אומרים חכמים שלו ידע אותו אחד על מצבו, היה נמנע להזכירו על אחרים. אבל בסתרי הלב, בשכבות העמוקות בנפשו, לא נשכח המום, ופנס הקסם הפנימי מקרין את המום החוצה לפסול בו אחרים. וזאת מפני שתכונות האדם משמשות ראי המשקף החוצה את פנימיות נפשו. לכן דברים שאדם יודע ומנסה להסתיר לא יוסתרו לאורך ימים כי סודו יוסגר על ידי פליטת פיו היות שמזלו ושורשיו הפנימיים קשורים עם רגשותיו ועד לשונו, גם אם אינו מודע לכך. לכן אמרו חז"ל: "הווי [היה] דן כל אדם לכף זכות", דהיינו תשפר עצמך עד שתראה בכל אדם רק את הצדדים החיוביים שבו, היות שכל אדם מפגין כלפי חוץ את מה שהוא באמת. ולכן האדם החיובי רואה בכל דבר רק את ההיבטים היפים שבו. וכן להפך, כל הפוסל את האחרים משמע שזה נובע מתוך מהותו הפנימית וטעותו היא השליית עצמו שהוא נקי ויכתים את האחרים. אדם זה יראה את הרע בבריאה ובברואיה ובפרט בבני האדם וידגיש: "אני ראלי, אני צודק, תכליתי", וכאן יסגיר את מהותו, והאחרים לא בסדר. כך לדוגמה השקרן יראה את כולם שקרנים, התחמן יראה את כולם תחמנים, וכך הלאה. משמע ש"הפוסל במומו פוסל".
לצערנו ישנם בינינו שכל מאוויהם ומגמתם למצוא דופי באחרים ולחפש עד כדי חפירה בנשמת חבריהם עד שימצאו בהם דופי. תופעה זו הייתה מאוד מקובלת בפוליטיקה ומקבלת עוצמה תמיד כשאדם כזה או אחר מתמודד על תפקיד בכיר, והיום כבר הפכה להיות תופעה שנוגעת לכלל האוכלוסייה מבלי להיכנס להיבטים פוליטיים כאלה או אחרים. נראה שתמיד יהיה מי שיחפש באחרים, והנה ביום בהיר אחד יתברר שהוא עצמו נחשד בעניין לא פחות אלא אולי אף יותר חמור.
מכאן נראה מושג הקשור במהות של תיקון של אדם שבא ל-70 או 80 שנה לעולמנו. אומרים חכמים: "איך ידע האדם מהו התיקון שלו?" יבדוק היכן הן הנקודות החלשות שלו והיכן ישנה אצלו קיצוניות על הצדדים המאפיינים את תכונותיו בינו לבין עצמו ובינו לבין הזולת. מכאן המתכון לחיים בריאים יותר: שכשאדם מודע לחולשותיו, יהיה לו קל לזרום עם החיים ולמצוא באחר את החיובי.
זהו מתכון בריאות לסופ"ש רגוע וטוב, זכרו את דברי הלל הזקן: "ואהבת לרעך כמוך", "ומה ששנוא עליך על תעשה לחברך", "ויהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" – זו התורה כולה!
נחום תמיר – נומרולוג
050-4228818
www.nahumtamir.co.il