נושא הרזון והפרעות האכילה שמעודדות את חברות האופנה והתעשייה הזו בכלל, אינו חדש לנו, לא פעם ראינו כתבות ומילים ביקורתיות על תעשיית האופנה שמייצרת דימוי שלילי בראשן של בנות. לחלונות הראווה המושכות אותנו להיכנס לחנויות יש תפקיד חשוב בתפיסה הזו. לא סתם נערה רוצה להיות מידה 34, הרי אם תיכנס לחנות ותבקש את זוג המכנסיים שנמצא בחלון במידה 38-40 היא תיחשף לעיוות הפנים של המוכרת, שכבר יסביר את הכל.
מאת: נעם ברזני
אז מי בעצם אשם?
הבובות הרזות הפוקדות את בימות הראווה מדגישות את אידיאל הרזון, הגוף הצנום שניחן בפרופורציות מושלמות כמו גוף של ברבי, מציג את הבגדים בצורה טובה יותר. למה? כי ככה נתפס לנו בראש. כשאנחנו רואים בחורה מלאה ובריאה 'מרשה לעצמה' ללבוש שמלת מיני צמודה, עולה בראשנו השאלה הביקורתית "מה היא חשבה לעצמה?". אז נכון, כל מבנה גוף הוא אחר ולכן יש להתאים לו גזרה שונה מזו של השכנה שנמצאת בתא ההלבשה לידכן.
בובות תצוגה מתוך פרויקט גמר של לירון אוחנה סטודנטית בבצלאל, עירומות וחטובות, הפאנלים השקופים 'מקלקלים' את
חברת דלתא השיקה בחודש האחרון קמפיין שיווקי מגניב במיוחד, פרטי לבוש שיארזו בתוך אריזות מזון מיניאטוריות. והמידות מתחילות מ- XXS ועד ל- L, לפי טענת החברה אין הרבה נערות שעוברות את המידה L, ואני שואלת, למה לטפח את אותן בנות אם אפשר להזניח ולדחוק אותן הצידה? כמובן שאינני מעודדת השמנת יתר בעקבות הפן הבריאותי, אך מהיכרותי עם בנות במגוון המידות ברור כי אלו שבמידות הגדולות מונעות מעצמן לגשת לחנויות הלבשה תחתונה בגלל החשש מתגובת המוכרות שככל הנראה תהיה מביכה.
חברות אופנה שונות מייצרות קולקציות שלמות, בהרבה חנויות אנו יכולות למצוא מידות מיוחדות קטנות מהרגיל תחת השם "Petite". אך בארץ קשה למצוא את המחלקות לנשים גדולות וחנויות כאלו לא מצויות בכל מקום, ואם מצויות, הגזרות והצבעים מאוד מצומצמים ולפעמים לא תואם לטעם הצרכנית.
חברות האופנה צריכות להפנים, בנות אינן בובות ראווה, גוף בשרני ובריא צריך להחליף את האידיאל, הרי אי אפשר להתחמק מהאמת, אוכל זה טעם החיים ואחת מההנאות הגדולות.. אז למה צריך לוותר על זה כדי להיראות טוב ולהתלבש יפה?