השבוע שוחחתי עם לייבה יצחק בן 75 , ניצול שואה מרומניה המתגורר כעת בירושלים עם המטפלת שלו. אל לייבה הגעתי דרך פוסט שהועלה בפייסבוק שקיום אפשר לומר, שהוא מאוד ויראלי ודרך מצוינת לעזור לאנשים.
מאת: מעיין צור
ברגע שהבחנתי במצבו של לייבה ובמספר הטלפון שלו, לא היססתי וחייגתי אליו, סוג של צורך הומאני עז להקשיב לליבו ולנסות לסייע לו .
שוחחתי איתו מעל לשעה על מנת באמת להבין לעומק את מצבו הכלכלי וההתמודדות היומיומית שלו עם החיים וממש להיכנס לעובי הקורה ולעזור. הוא ציין בפניי לא פעם עד כמה התרופות שלהן הוא נזקק הן יקרות ושלא נדבר על המטפלת הצמודה לה הוא חייב מעל ל7000 ₪ .
לייבה ניצול שואה מרומניה ואילו אישתו ניצלה מהונגריה. חי לבד כבר מעל לשנתיים ערירי וחי בגפו, וכדי לסגור את החודש נזקק לשבת כל יום על כסא הגלגלים שלו ליד סופר מרקט בירושלים ולפשוט יד על מנת לאסוף דיי כסף כדי לשלם למטפלת ולקנות מעט תרופות.
הוא אחד מתוך אלפי ניצולי השואה החיים בינינו. אחד מתוך אלפי אנשים שחשבו שהעלייה למדינת ישראל- ארץ הקודש יהיה מקום המפלט שלהם אחרי כל הזוועות ,המשרפות והגטאות מהם הסתתרו כ-6 שנים עד פריצת ברית המועצות אל תוך אירופה וסיום מלחמת העולם השניה. רבים כמו לייבה היו בטוחים שהעליה לישראל תהווה כסוף לצרותיהם אך לא האמינו שיגיעו לגיל בהם יזדקקו לסיוע כלכלי וירעבו לפת לחם.
אחוז ניצולי השואה במדינת ישראל לשנת 2014 הוא כ139,000 אלף שמתוכם כ50,000 חיים מתחתלקו העוני. רבים מניצולי השואה עלו לארץ במטרה לחיות את חייהם בצורה בטוחה יותר ולקיים את מצוות העליה לארץ בחוסר ידיעה שחייהם יהיו דליי אמצעיים .
"אין לי ארץ אחרת" תפס משמעות שונה ושלילית בעיניי ניצולי השואה מהסיבה שהם חיים בארץ ישראל, ארץ הקודש היהודית- ציונית שמקבלת אליה בזרועות פתוחות את כל מי שבדמו זורם דם יהודי אך לא באמת דואגת לצרכיו המינימאליים ולאיכות חייו.
בסופו של דבר,כשהמדינה אליה ייחלו ופיללו ניצולי השואה תתחיל לראות ולו במעט את התושבים שבזכותם קמה המדינה אז ורק אז באמת השיר של אהוד מנור בתקופתו " אין לי ארץ אחרת" יקבל משמעות אמיתית וחזקה.
