אחרי שעברתי 15 שנים של התעללות מינית קשה בילדות הקמתי עמותה שמעניקה טיפול נפשי קבוצתי ארוך טווח לנשים וגברים שחוו פגיעה מינית בילדות – "עמותת יחד מחושך לאור"
קוראים לי אורלי אני נשואה באושר ואמא לשלושה ילדים מקסימים. חייתי הרבה שנים בחושך, החזקתי בתוכי סוד כואב ונוראי. כשנולדה ביתי לא יכולתי יותר לשאת את המפגשים עם בעלה של דודתי שפגע בי מינית מגיל 5 עד 20.
לא יכולתי לשאת את המצב שהמיפלץ הזה נמצא בסביבת התינוקת שלי, שחס וחלילה יגע בה, היא הייתה רק תינוקת אבל בשבילי זה היה האירוע שגרם לכל חומות ההדחקה להתפרק. נשברתי, הייתי אמא צעירה לתינוקת, אף אחד לא ידע מה עברתי והייתי אבודה.
נתנה לי הזדמנות באמצעות סדרה של ארבע כתבות לספר לכם קצת על עולמיכנפגעת גלוי עריות ולהראות שעל אף ולמרות הפגיעה הקשה והזמנים בהם הכול נראה שחור וחסר תקוה, יש תקוה ואפשר להגיע למצב בו חיים לצד הטראומה הנוראית הזו חיים טובים. צריך לקבל עזרה, להעז להתמודד ולהאמין שאפשר לנצח.
מתפללת שנפגעות/ים ירימו ראש ויביטו קדימה, יש מי שמושיט לכם, קחו אותה, אם זה בהשתתפות בקבוצות הטיפוליות בעמותה שהקמתי, אם במרכזים טיפוליים ברחבי הארץ, חברים שאוהבים אתכם ואולי לא יודעים מה עובר עליכם, חברים שהיו בשמחה נמצאים שם איתכם ובשבילכם.
בחרובדרך של תקוה כי החיים יכולים להראות אחרת לגמרי ממה שמרגיש ונחווה ברגעים קשים. עזרו לעצמכם, עזרו לאחרים לעזור לכם. גם אני הייתי שם, 15 שנים של התעללות קשה, אני יודעת מה זה.
התיקון הכי גדול שאפשר לעשות לילדות שנהרסה ונגזלה הוא להצליח להשתקם, להחליט לא לתת לפגיעה הקשה לשלוט בחיינו, להאמין שיהיה אחרת ולצאת למסע של ריפוי. לפני כמה שבועות כתבה אחת ממשתתפות הקבוצות הטיפוליות כמה מילים על החוויה שלה בקבוצה ונתנה את רשותה שאפרסם את מילותיה כדי שעוד נשים וגברים יבחרו בדרך של טיפול,
הנה מה שכתבה:
אל הקבוצה הצטרפתי כשאני לא יודעת מה מחכה לי, הרבה חששות תהיות סקרנות והתרגשות לפגוש נשים שעברו את מה שאני עברתי, כל אחת בדרכה שלה. מפעם לפעם מפגישה לעוד אחת המנחים ידעו להפיג את הפחדים את התגבשנו כקבוצה תומכת ומאפשרת ובטוחה. הקבוצה תרמה לי רבות.
היום, שנתיים אחרי אני יכולה לומר שהמראות שהציבו לי גרמו ונתנו לי להתמודד עם דפוסי הרס עצמי שהיו קיימים בי. היום אני מודעת להם ושיניתי חוסר הנוחות שבאנו איתה, נוצרו יחסי אמון בינינו לבין עצמנו למנחים.
את ההרס בבניה אני מנהלת מערכת יחסים יציבה כשנה פלוס, רבות בזכות הדיאלוג שנוצר בקבוצה שאני ראויה לאהבה וקשר מכיל ואוהב. בנוסף למתנות אלה שרכשתי קיבלתי תוך כדי הטיפול- היום, סיפור האונס מאחורי, התמודדתי איתו ואני שמחה לומר שהאדם שפגע בנשמתי יושב מאחורי סורג ובריח שזה ההישג הכי גדול מבחינתי. בנוסף רכשתי חברות אמת שליוו אותי לאורך המסע וגם היום הקשרים חמים וקיימים . אני מודה מאוד על הרעיון והיוזמה ויודעת שכל מי שתצטרף תגיע למקום הנכון. אני חושבת שככל שזה יגיע ליותר בנות כך טוב יותר.
בשבילי ובשביל אחרות זה היה מציל חיים.
בהמון אהבה❤️
אם חוויתם פגיעה או שאתם מכירים נפגע או נפגעות ,הכתבה הזו היא עבורם.
הקבוצות הטיפוליות בבאר-שבע:
הקבוצות הטיפוליות שלנו נפגשות אחת לשבוע לשעתיים במשך שנתיים לפחות, עם נטייה להאריך את התקופה ע"פ הצורך הטיפולי. הקבוצות מונחות ע"י פסיכולוג ופסיכולוגית מומחים במכון "משאבים" ונועדו לגברים ונשים שחוו.
1. קבוצה לנשים מחכה לחבוק אליה עוד בנות שחוו פגיעה מינית בילדות
2. קבוצה מעורבת לגברים ונשים הקבוצה תפתח ברגע שירשמו/תרשמנה
8 משתתפים/ות. זו תהיה הקבוצה המעורבת השלישית ש"עמותת יחד
מחושך לאור" פותחת. הקבוצה המעורבת הראשונה נפתחה בירושלים,
פגיעה מינית בילדותם:
ורוצות לצאת למסע של טיפול.
השנייה עתידה להיפתח בחודש מרץ בתל אביב.
קבוצות נוספות ישנן בירושלים ותל אביב, הכוונה להקים קבוצות ברחבי הארץ.
כדי להצטרף לקבוצה ניתן לכתוב למייל
yahad.mehosheh.leor@gmail.com
ניתן להכנס לאתר העמותה ולכתוב בצור קשר"
http://www.fromdarknesstolighttogether.org/
או בפלאפון 054-4789690 – אורלי
סודיות מלא מובטחת.
בכתבה הבאות בסדרה אספר לכם על עצמי, על המסע הארוך שלי להעמיד לדין את האדם שפגע בי, את החוויה שלי כנפגעת, את מה שהביא אותי להקים את העמותה הזו ולעשות משהו קטן למען נשים וגברים שנמצאים במקומות החשוכים שאני הייתי בהם.
לסיום אספר אספר עוד משהו על עצמי:
אמא שלי התחתנה בגיל 18, בת למשפחה מרובת ילדים. כשהתחתנה היא הייתה אישה ילדה. בגלל שהתחתנה עם אדם עיוור המשפחה שלה החרימה אותה. הוריה, חמשת אחיה ואחותה הבכורה התנתקו ממנה ורק שלוש אחיות נשארו איתה בקשר. אחת מהן, הדומיננטית יותר נישאה אחר כך למיפלץ שאנס אותי ואת אחותי לאורך כל ילדותנו. כשהייתי בערך בת חמש הוא התחיל לחמוס ולגזול ולרמוס ולפורר את הנשמה שלי- 15 שנים של גהינום. כשביתי הבכורה היתה בת חמש זה הכה בי…. היא כל כך קטנטונת…. ככה אני הייתי??? בגודל הזה??? זה ממש לא נתפס…. והיא כל כך חסרת הגנה כל כך חסרת ישע….איך?
איך שרדתי בכלל?
בגלל שאמא שלי ננטשה ע"י המשפחה שלה בגיל 18 האחיות שנשארו איתה בקשר נחשבו קדושות….. האמון של אמא שלי באחותה וגם התלות היו טוטאליים….. ושם שם נגזר גורלי לכף הגהינום. חמש עשרה שנה של התעללות זה בלתי נתפס, לפעמים יום יום לפעמים כמה פעמים ביום…כל כך הרבה שעות ודקות ושניות, כשהסבל הפיזי והנפשי היו אינסופיים, נחוו כמו נצח…. ועכשיו אני מביטה בבני הצעיר השובב ומלא שמחת החיים….עדיין קטנצ'יק….. בגילו אני הייתי עם הסטוריה של שלוש שנות שואה פרטית….
שמחת חיים? כבר לא זכרתי מה זה… מבחוץ נראתי ילדה רגילה, משחקת, הולכת לגן, לבית הספר…. מבפנים הייתי ילדה מתה. לא העזתי לספר לאף אחד, הפחד והאימה ממנו, אחר כך כשהתבגרתי נוספה האשמה והבושה ולא היה לי סיכוי להצליח ולספר ולבקש עזרה.
על אף ולמרות הכל לא הרמתי ידיים, והיום אני מצליחה אפילו לעזור לאחרים/ות שחוו גהינום כמוני.