התרגשתי מאוד השבוע כשראיתי בעיתונים תמונה אחת שחוללה סערה בנשמתי הרבה יותר מתמונות רבות אחרות שהופיעו באותו יום בעיתון. בתמונה,נראה קצין צה"ל במדים יושב על פסי הרכבת הישנים במחנה ההשמדה אושוויץ,שם מצאו את מותם רבים מבני עמנו תחת זרועו האכזרית של הצורר הנאצי,יימח שמו וזכרו. התמונה הזו הייתה כל כך עוצמתית עד כי נשימתי כמעט נעתקה. זה צולם השבוע ביום הבינלאומי לציון השואה,כאשר משלחת גדולה של שרים,חברי כנסת וקציני צה"ל יצאו לאושוויץ במשלחת גדולה לציון היום הזה. זו תמונה שטומנת בחובה כל כך הרבה. אמירה חזקה ועוצמתית שאין דומה לה. כמה עשרות שנים אחרי הזוועה הגדולה ביותר בתולדות האנושות,העם היהודי שנטבח ע"י הנאצים שולח קצין-צה"ל במדים, למקום האיום והנורא ביותר-מחנה אושוויץ,שמסמל יותר מכל אולי,את יעילותה של מכונת ההשמדה הנאצית. כמי שגדל להורים ניצולי שואה,אני יודע על בשרי מה עברו ההורים שם בגטאות. ההשפלה,הקור,הבדידות,הרעב,עבודות הפרך ומעל הכל-חוסר הוודאות והפחד היומיומי שאולי זה היום האחרון,שאולי היום יבוא הקץ,שחייל נאצי לא יקום על צד ימין ויחליט לכלות אם זעמו ותסכולו בהם,בהורים שהיו שם ונלחמו ושרדו. אז הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל לאחר השואה היא הניצחון הראוי וההולם ביותר ,אבל הניצחון האמיתי שלנו כעם וכאומה,טמון באותה יכולת נדירה לחזור למקומות האיומים האלה,לצריפים,לתאי הגזים,למסילות הרכבת שהקרונות שנסעו עליהן הלכו רק למקום אחד,וואן וואי טיקט. כיוון אחד שאין ממנו דרך חזרה, זוהי תמונת הניצחון שלנו. של העם היהודי לא רק על הנאצים הארורים,כי אם על כל חורשי רעתנו באשר הם. לדאבון הלב,מסתבר שיש עוד רבים מאוד כאלה, שהאנטישמיות היא נר לרגליהם ומבקשים השכם והערב לחפש עילות ע"מ להיפרע מהיהודים באשר,הם יהודים. בשבוע שעבר,במסגרת התוכנית עובדה של אילנה דיין בערוץ 2,נחשף סיפורו המדהים של צעיר הונגרי מבודפשט. הצעיר הזה,ייסד,הקים ועמד בראש ארגון אנטישמי קיצוני,שביקש לנקות את הונגריה מנוכחות היהודים. ארגון שגדל על תורת הגזע הנאצית ולמעשה הוכיח כי על אף עשרות השנים שחלפו זרעי הרוע והשמד באירופה עדיין נטועים עמוק באדמה רווית הדם הזו. לא,לא מדובר בכמה עשבים שוטים,מדובר במאות אם לא באלפים שהם חברי הארגון הזה,ולא רק צעירים,גם מבוגרים שחלקם אולי היו ילדים קטנים כשאירעו זוועות השואה. והנה,היושב במרומים,חזק מכל כנראה והחיים התגלגלו כך שהצעיר ההונגרי הזה,חטף בוקר אחד את שוק חייו. אחד מזקני בודפשט חשף מסמכים שהוכיחו שהוא-אותו צעיר ששרף דגלי ישראל וקרא להיפרע מהיהודים,הוא עצמו יהודי. משפחתו לא סיפרה לו ולא גילתה לו זאת ורק לאחר שנודע לו הדבר,עצר לרגע לחשוב והבין שבעצם הוא עצמו אדם ככל האדם,ואיש לא בוחר כיצד להיוולד ולמי להיוולד וכל אדם הוא אדם באשר הוא אדם. כך,מאנטישמי מובהק הפך הצעיר ליהודי שומר-מסורת,התקרב לרבנים בבודפשט והחל פוקד באופן סדיר את בית הכנסת היהודי שבבירה ההונגרית. כמובן,שחבריו האנטישמיים בארגון,נטשו אותו החרימו אותו ואף קראו לו-בוגד. אבל הוא כלל לא ידע שהוא כזה. החיים כל כך חזקים יותר מכל דמיון,לימדו אותו את לקח האנושיות בצורה שאין ראוי ממנה. הסרט המדהים הזה,חשף עד כמה האנטישמיות עדיין נטועה עמוק ברחבי אירופה ובד בבד הוכיח שוב כי ניצחנו למרות הכל. קצין-צה"ל ישוב על פסי הרכבת של אושוויץ הוא לא רק ניצחון היהודים על הנאצים יימח שמם וזכרם. זהו ניצחון האדם על הזדון ועל כל הרוע האנושי שהיה קיים בראשית המאה הקודמת,
ולדאבון הלב,טרם חלף לחלוטין מן העולם.
זהו ניצחון גדול של העם היהודי,אבל המערכה טרם תמה וגם אותה בע"ה-ננצח..