אכילה היא פעולה החיונית לכל היצורים החיים. היא אינה משמשת רק לצורך גדילה והתפתחות, אלא גם מהווה נדבך חשוב בהתפתחות מערכת היחסים בין ההורה לילדו, ומסייעת לפיתוח כישורי תקשורת והטמעת נורמות חברתיות. כאשר האכילה אינה תקינה יכולים להופיע קשיים במישורים הגופניים, השכליים והרגשיים.
הפרעת אכילה בגיל הרך מוגדרת כמצב שבו תינוק או ילד (מתחת לגיל שש) לא מסוגל, לא רוצה או מתקשה לאכול, וכתוצאה מכך מופיעים פגיעה בגדילה ובשגשוג.
הפרעות אכילה בגיל הרך הן למעשה מעין "סל" מצבים, חלקם גופניים, חלקם רגשיים או התנהגותיים, הגורמים לקשיים בזמן האכילה. קשיים אלו כוללים גם את תהליך ההאכלה של התינוק או הפעוט, כולל איסוף מזון, הכנתו והגשתו, וגם את הקשיים במנגנון הבליעה האחראי לתהליך שעובר האוכל מרגע הכנסתו לפה ועד הגעתו לקיבה.
כך, בתהליך האכלת התינוק או הפעוט יש מקום משמעותי לקשר בין ההורה לילדו, וכן לאמונות, ליכולות ולידע של ההורה המאכיל. מנגנון הבליעה, לעומת זאת, מושפע ממספר מערכות: מערכת העצבים, מערכת העיכול ומערכת הנשימה. תקינותן של שלוש מערכות אלו חיונית לאכילה ולבליעה תקינים. מצבים נוירולוגים כגון שיתוק מוחין, בעיות במערכת הנשימה, כגון מחלות ריאה כרוניות, ובמערכת העיכול, כגון מומים מולדים של הוושט, יכולים להקשות על הבליעה. אין לבלבל בין הפרעות אלו לבין EATING DISORDERS, הפרעות אכילה כגון אנורקסיה נרבוזה ובולימיה, המופיעות בגיל מאוחר יותר ומייצגות קטגוריה נפרדת לגמרי של הפרעות בתחום האכילה.
שכיחות וגורמי סיכון
שכיחות הפרעות אכילה בגיל הרך מתוארת בספרות כעד 25% בכלל אוכלוסיית הילדים, אך רק ל3-10%- מאוכלוסיית הילדים תהיינה הפרעות אכילה משמעותיות.
הפרעות האכילה של הגיל הרך שכיחות יותר בקרב ילדים עם בעיות התפתחותיות ונוירולוגיות, כגון איחור התפתחותי, שיתוק מוחין, פיגור, הפרעות תקשורת ועוד.
גורמי סיכון נוספים להפרעות אכילה בגיל הרך הם מחלות מערכות הנשימה והעיכול, מומי לב מורכבים, בעיות גנטיות, מחלות מטבוליות ועוד.
בעיות בקשר הורה-ילד מהוות גם הן גורם סיכון משמעותי להפרעות אכילה בגיל הרך.
השלכות
ההשלכות של הפרעות אכילה בגיל הרך חמורות, וכוללות: פגיעה בגדילה, חסרים תזונתיים, פגיעה בהתפתחות, בעיות רגשיות והתנהגותיות ומצוקה בתא המשפחתי. כמו כן נמצא קשר סטטיסטי בין הפרעות אכילה בגיל הרך להתפתחות הפרעות אכילה בגיל מבוגר יותר.
התלונות המביאות הורים לפנות למרפאות הפרעות אכילה של הגיל הרך מגוונות: הפרעה בגדילה ובשגשוג, בעיות ביניקה משד ומבקבוק, קושי באכילה מכפית, קושי באכילת מוצקים, השתנקויות ושיעול בסמוך לאכילה, אגירת מזון בפה, ארוחה ממושכת, התעייפות בזמן אכילה, הקאות חוזרות בסמוך לאכילה, בררנות והתנהגויות חריגות בזמן האוכל.
אבחון וטיפול
בירור הקשיים בתחום האכילה נעשה בצורה הטובה ביותר במסגרת מרפאה רב צוותית, ומספר מרפאות כאלו פועלות ברחבי הארץ. צוות המרפאה כולל בדרך כלל רופא ילדים, קלינאית תקשורת, תזונאית וצוות פסיכו-סוציאלי. לכל אחד בצוות תפקיד משלו – הרופא אחראי על בירור מחלות ומצבים היכולים לגרום להפרעת האכילה או שנוצרו כתוצאה ממנה. קלינאית התקשורת בודקת את תפקודי הפה ואת יכולות האכילה (כגון מציצה ולעיסה). הדיאטנית בונה תפריט מאוזן ומעשירה אותו בקלוריות אם יש בכך צורך, והצוות הפסיכו-סוציאלי מתמקד באינטראקציה בין ההורה לילד.
לעתים קרובות נמצאות בצוות גם מרפאה בעיסוק ופיזיותרפיסטית המשלימות את ההערכה ההתפתחותית ושמות דגש על תנוחה, על אחיזה ועל תחושה ואביזרים.
מטרות הטיפול העיקריות במרפאה להפרעות אכילה הן לאבחן את הגורמים להפרעה, לשפר את המצב תזונתי של התינוק או הילד, לקדם את מיומנויות ואת הרגלי האכילה ולהפחית את המצוקה סביב נושא האכילה בתא המשפחתי.
תכנית הטיפול מוצעת בהתאם לגורמים העומדים בבסיס בעיית האכילה, ולעתים קרובות יש צורך בסיוע מספר חברי צוות, מתחומים שונים, כדי להתקדם בפתרון הבעיה