חנה לוי עם בתה ויולט. התמונה באדיבות המשפחה
חשיפת רדיו דרום: יובל שנים חלפו, וחנה לוי משכונת נווה זאב עדיין מחפשת את בתה שלטענתה, נלקחה ממנה יום לאחר שנולדה- בבית חולים סורוקה בשנת 1967. האם אחרי 50 שנה עדיין יש סיכוי?
בית חולים סורוקה, באר שבע, 1967. חנה הנדי, אז בחורה צעירה כבת 17 כורעת ללדת בפעם הראשונה בחייה.
מאחורי הסיטואציה הזאת מסתתר סיפור לא פשוט. חנה הצעירה מגיעה לבית החולים ללידה הראשונה בחייה- לבד. בלי תמיכה של בעל, אם או אחות. כבר בגיל כל כך צעיר הספיקה חנה להתגרש, אחרי שחותנה בידי הוריה לגבר אלים שהכה אותה. למזלה הצליחה להשיג גט, אבל בית- מקום חם ובטוח, היה רחוק מהישג ידה.
בשיחה שאני עורך איתה בסלון ביתה בשכונת נווה זאב בבאר שבע היא מספרת על לילות של שוטטות ברחובות העיר, לינה בחדרי מדרגות, ובקשת עזרה מאנשים זרים. בשלב מתקדם יחסית היא מבחינה שהיא בהריון, וביום ה11.11.67 נולדה בתה הבכורה, בת שנותרה ללא שם- לפחות עבור חנה. מכאן, מתחילה הנערה הצעירה מסכת ייסורים וחיפוש אחר הבת שנלקחה ממנה לטענתה, שעד היום- לא באה אל סופה. את השתלשלות הדברים, מתארות ביתה אליס, יחד עם אחותה ואמה, במכתב לחברת הכנסת נורית קורן – יו"ר הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן, שם היא כותבת:
"אימי הייתה לבדה ומבולבלת נורא אחרי לידתה, וכשראו שלאימי אי אף אחד שנמצא איתה הציעו לה שהם ישמרו לה על התינוקת עד שהיא תתחזק או תחליט מה לעשות איתה, ונתנו לה לחתום על דף ריק בהבטחה שיעזרו לה ויתמכו בה. למחרת, כאשר חילקו את התינוקות להנקה אימי רואה שכולם מקבלים את התינוקות שלהם ורק היא לא קיבלה את ילדתה וכאשר שאלה היכן התינוקת שלה לאף אחד לא הייתה תשובה לתת לה ולא התייחסו אליה כשביקשה לראות אותה.
מאז, עברה איתי מסכת שקרים וטרטורים ובסוף שחררו את אימי מבית החולים ללא ילדתה בהבטחה שהעובדת הסוציאלית תעזור לה עד שתקבל את ילדתה, דבר שהתגלה כשקר וכזב. מכאן, אני מבקשת את עזרת הועדה שהקמת ואת עומדת בראשה, לעזור לי ולמשפחתי למצוא את אחותי האבודה ולהחזיר לאמי קצת נחת במעט שנותר לה.
אני חייבת לציין שאימי לא ויתרה עליה מעולם והדבר השאיר כתם שחור בליבה.
אנו יודעים מה את עושה למען ילדי תימן וכמה זה חשוב לך לאחד משפחות ואנו מוכנים לעשות כל מה שנדרש מאיתנו על מנת למצוא אותה ולהפגיש אותה עם אימי על מנת לסגור את החור בלב, ולהחזיר את הנחת והשמחה לאימנו."
כאשר שוחררה חנה מבית החולים, במילותיה שלה: "כולן יוצאות עם ידיים מלאות, רק אני עם פתק" היא מתכוונת למסמך היחיד שקבלה מבית החולים ושמתעד את הלידה עצמה- טופס שחרור מאשפוז. עדות יחידה לזה שהיה תינוק והוא נשאר בביה"ח אפשר למצוא בטופס שבו נכתב: "התינוק נשאר בב' הח' (-בבית החולים)"
פנינו לבית החולים סורוקה, שם הוסבר על נהלי הוצאת רשומה רפואית. בית החולים נרתם לעזרתנו בטיפול במקרה, והצוות ישמח לסייע בהליך.
האזינו לראיון המלא, עם ויולט לוי וחברת הכנסת נורית קורן: