מאת: יהלי אוזן
אני בטוחה שכולכם שמעתם בשבועיים האחרונים על נעמי. ילדה בת 10 מכוכב יאיר, שאוהבת כדורגל יותר מכל דבר אחר. כל מה שהיא רצתה לעשות זה לשחק. מבחינתה זה לא משנה מי משחק איתה או מולה, בכלל לא משנה אם מדובר בבנים או בבנות. האהבה לכדורגל חזקה יותר מכל קטגוריזציה שמנסים לעשות. אבל נראה שבמשרד החינוך לא חשבו כך, לפחות לא בהתחלה, ואסרו עליה להשתתף בטורניר הכדורגל עם הבנים. כי היא בת. ולא בגלל שום סיבה אחרת.
אגלה לכם גילוי נאות… אני משחקת כדורגל בעצמי, שיחקתי במשך הרבה מאוד שנים ואין כיף גדול מזה. אני מסתכלת על המקרה של נעמי ורואה את עצמי בתור ילדה. הילדה שתמיד שיחקה כדורגל עם הבנים בהפסקות, זו שתמיד רצו לבחור בה בשיעור הספורט וזו שעד היום נושמת את המשחק הזה. אז אולי לא חוויתי את האפליה הזו כמוה, אבל דווקא בגלל זה מעצבן כל כך לראות את המקרה הזה ב-2017 בישראל.
חוזר המנכ"ל המיושן בו משתמשים במשרד החינוך ובבית הספר "קשת" בכוכב יאיר, לפיו בנות לא יכולות להשתתף בנבחרת הכדורגל המורכבת מבנים, צריך לעבור ריענון. ונראה כי אחרי ההד התקשורתי שיצר המקרה של נעמי, בבית הספר שבכוכב יאיר התחרטו והמפקחת על החינוך הגופני באזור אישרה לה להשתתף בטורניר הכדורגל עם הבנים. זאת, למרות שחוזר המנכ"ל הרשמי עדיין לא שונה.
אז נכון, כשמדובר בספורט מקצועני תחרותי, יש מקום להפרדה כפי שנהוג ברחבי העולם. אבל במקרה הזה, נעמי היא ילדה בכיתה 10 שרק רצתה להשתתף בטורניר כדורגל בית ספרי. זה לא המקום לבצע את ההפרדה הזאת ולמנוע ממנה לעשות את מה שהיא הכי אוהבת. האפליה המגדרית שנעשתה כאן גורמת לילדים מגיל צעיר למקם עצמם בתבניות סטריאוטיפיות של "ספורט של גברים" או "ספורט של נשים". האפליה הזו גורמת לאותם ילדים וילדות לראות את העולם בצורה מצומצמת ומקובעת, בלי בכלל לדעת שהם יכולים לעשות כל מה שהם רק רוצים. נעמי עצמה אמרה את זה בצורה הטובה ביותר: "אין שום סיבה שלא אשחק בגלל שאני בת". היא רק רוצה לשחק כדורגל.